עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מנסה לנווט בין כל השינוים המודרנים לבין החיים
חברים
Ms.deathBen Cohenסתם אחדlove myselfSpace girlIM AL
edyaThe Queen Of Hell
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
שונאת תעולם
22/08/2018 21:48
Elly
והיום, רק היום- מותר.
0 תגובות
רצף
10/07/2018 19:14
Elly
מודה שנמנעתי להגיע לכאן. מאיזה סיבה?  יותר נכון מאיזה סיבה לא ..
עומס יתר בחיי.
בחיי המקצועיים. בחיי הפרטיים. שנהיה כבד. כבד המשא... וכמה שאני בחורה חזקה בעלת יכולות...  כבר לא יכלתי.
חודש כבד נפשית. 
המון כאב ראש מרוב מחשבות. מאי מחשבות. מדאגות, מעבודה, מאחריות, ומאנשים ..
מאנשים שרק מאכזבים.
וכמובן שכל זה נשטף בסוף כל יום, צצה לה הבדידות... שהיא כבר לא זרה .  לא חברה.. אבל מוכרת ומכאיבה.

מתמודדת כל יום בכל הכח שיש ומצליחה לחשוב בבהירות.

לפעמים אני מאחלת לעצמי להשים את הטלפון במגירה ולהתעלם ממנו לכמה ימים, לחזור לאותניות. לכנות.
בכדי להגיע לקו ישר עם עצמי. כי כל המסביב ככ מתיש. הטכנולוגיה שואבת ככ הרבה מאיתנו אם במודע, או לא.
אני לא אוהבת את הקצה שזה מביא אותי.  
ז"א , אני לא בחורה עצבנית. אבל כל המהר, הזמין, הנגיש.. מביא אותי לעצבים.. אולי המילה עצבים לא נכונה (אני מאמינה שזה הבסיס לישראלי החסר סבלנות*)  מביא אותי להיות על הקצה. ולהתעצבן/לאבד סבלנות מהר.   וכמובן שאני אחרי דקה מעבדת וחוזרת לרוגע. 
אבל התפקוד הזה לא מתאים לי. כי אני לא כזו.  ואני לא אוהבת להיות ככה. דרוכה בקטע לא חיובי בכלל.

רוצה זן. מחפשת בעצמי קו רקע ישר רגוע. ולא מוצאת.. כי כל פעם מגיע גל אחד.. גל המציאות שככ נגיש .... אם זה הודעה, שיחה, סטאטוס, תמונה.
שמוציא אותי מהשלווה.

אני.
7 תגובות
משאלה
07/06/2018 14:45
Elly
המשאלה הכי גדולה שלי..
היא למצוא את האדם הזה, שארגיש בטוחה בקרבתו. 
שאוכל לשחרר שליטה טוטאלית. 
אפילו אם זה לקצת זמן.
להיות חסרת מגננות, חסרת יכולת לדמיין מה יכול להשתבש ואיך אפגע. 
פשוט לחזור להיות מישהי פגיעה לקצת זמן שצריכה שיעטפו אותה.

האם משאלה, היא איחול?

אם כך, מאחלת לעצמי זאת. 
6 תגובות
פוסט די מפוזר
06/06/2018 16:21
Elly
כל יום אני חושבת על הפוסט הבא שלי, מה אכתוב , במה אתחיל.
ובמהלך היום אני שופעת רעיונות.. ונושאים לכתוב עליהם בתשוקה רבה.
אך מגיע הערב - אחרי יום ארוך מאוד, אין מוזה. הכל נמחק.
מבינה עכשיו את הזווית של הילדה הקטנה שזוכרת שההורים היו עייפים מאוד בסוף כל יום, ולא הבנתי למה.

פחות רוצה לכתוב על הקשיים הפעם.
רוצה לכתוב על הפתרונות . על החלק החיובי. על החוזק. על העוצמה. על היכולות שיש בכל אחד ואחד מאיתנו.
אלו- שדוחפים אותנו קדימה.. במודע ובלא מודע.

מאמצת את השינוים שחלים בי. בוחרת לצמוח מהם. ולא לבהות בהם כמו כל פעם.. ולרחם על עצמי.. אפילו אם זה ל30 שניות.


לא יודעת מה להגיד. ברחו לי כל הנושאים שהיה לי תשוקה רבה לכתוב עליהם.
אבל המשותף לכולם, הקוטביות .
בין איך אתה קם בבוקר. לאיך אתה מסיים את היום.
קם שמח ומאושר, ויכול לסיים את היום שבור ועייף. וההפך.
הקוטביות שהחיים עצמם נמצאים בהם.
הם בין השורות. בין הבוקר לערב. וצריך לשאוף להיות בן אדם יותר בבוקר, בכדי לחיות את החיים במהלך היום עם חיוך ונתינה. בכדי ללכת לישון עם לב מלא. 
לדעתי, והניסיון שלי על עצמי בלבד- הוא שהכח האמיתי והחוזק טמון בין השורות האלו, ביומיום בצבירת כוחות. מהדברים הקטנים
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שהתכוונתי אליו.
לכן אני בוחרת כל יום ביומו. לנשום. ולנשום לא כי אני חייבת בכדי לחיות. אלא - לנשום בכדי לעצור לרגע, להבין להפנים.
להיות סבלנית יותר לסביבה שלי. (וה' יודע שזה לא קל בעבודה עם אנשים....)
להיות סבלנית יותר לעצמי (אני יודעת שזה עבודה במשרה מלאה..)
ולהיות אני.
השאר יסתדר לבד.

נשיקות.
2 תגובות
עמעום
22/05/2018 16:11
Elly
כל יום שאני מצליחה לא לחשוב עלייך.. הוא יום טוב במצב הנוכחי.
כל שעה שאני נזכרת שלא חשבתי עלייך.. 
תוהה מה אתה עושה. תוהה האם הלב שלך שלם.
מעכלת ומבינה, שהעמעום חודר.. ולא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה שנישקת אותי.
בפעם האחרונה שהסתכלת לתוך עיניי.. ותחושת השלווה שהשרת בי, אינה.
מדברת עם אנשים, והראש תקוע בך.
וככול שיעבור הזמן, העמעום יטשטש את פנייך.
הרגש כל כך חד. אבל יחד עם זאת- השלמה של המצב.
אני ואתה לא נועדנו להיות ביחד. לפחות לא בשלב זה של החיים.
יש לך עוד המון להתבגר בשבילי.

מבינה שאני בסצנה שרואים בסרטים, שצריכה להתגבר כל יום ביומו על המחשבות האלו.
חבל שהגענו למצב הזה. הכל יכל להיות אחרת אם היית מתנהל אחרת.

לשחרר. כי שאכפת באמת, צריך לשחרר.
אחרת זה יהיה מסע של הרס אחד לשני. וזוגיות לא עובדת בכח. בסוף מישהו ישלם מחיר.

למרות הכל. מקווה שטוב לך. שתקח מכל מה שעברנו את מוסר ההשכל. ותהפוך לגבר שאני יודעת שאתה מסוגל להיות.

אני אמשיך כל יום.. לחשוב. ולדכא את המחשבה. עד שהעמעום ישתלט לגמרי. 

אכן מתגעגעת.
השאלה לאיזה חלק. כי בקרוב לא ישאר זיכרון חד.
בכח להמשיך הלאה.
עם הגעגועים.
9 תגובות
נוכחות
20/05/2018 21:38
Elly
לא נעלמתי, אני נוכחת.

לצערי גם נוכחת מידי לגלות את הרפש שטמון באנוש.
הרי זה דפוק, אני בתור ילדה תמיד האמנתי שהאוצר האמיתי טמון בנו- באדם ביסודו כטוב .
ולאחרונה אני רק מגלה את ההפך. 
והפעם אני כבר לא מופתעת. וזה אומר שמה? שנלקחה לי התמימות הזו? או שאני כבר רגילה? 

האם זה נכון? שכל הגברים תמיד יבגדו? בגידה רגשית או פיסית?
אנשים.. שלא עלה בדעתי לחשוב שהם גם יהיו חלק מהמכלול הזה.. אכן כאלה. 
רק מחזק את הטענה שלי, מה שמבחוץ בכלל לא משקף את הבפנים.

חוץ מזה, מקווה ששלומכם - מי שקורה את זה טוב. ועבר עליכם סופש נפלא מלא מנוחה.

אני קצת מבולבלת. 
הבחור שיצאתי איתו שכתבתי עליו פוסט זועם  שם למטה.. 
שוב חוזר לתודעה שלי. (לא שהוא מנסה לצאת ממנה... הוא לא הופיע עדיין. רק נאבק טכנולוגית... בהודעות בכל אפשרות שהיא, נהיה לו קשה לאור העובדה שהוא חסום בכל צורה אפשרית).
הוא חסר לי, ויש קצת געגוע. אבל לא מספיק.
אני פעם ראשונה בחיים מצליחה לפעול לפי ההיגיון , ולא לפי הרגש.
מודעת לכל הסיבות למה אנחנו לא צריכים להיות ביחד, כמה שהוא לא בשבילי, כמה שאין אמון. ואין תקנה.
הרי הוא בחור טוב, אבל אני והוא לא על אותו קו.
למזלי הוא עם ההודעות שלו.. כל הודעה בעלת אופי רגשי אחר... מתזכרת אותי כמה הוא לא יציב עבורי. ומחזקת את הטענה שלי.
ובעקרון, החלטתי. אחרי מחשבה וכאב רב. ואני דבקה בהחלטה שלי.  הרי אם אין לי את המילה שלי לעצמי...מה יש לי?

הרי אמרתי. שיהיה לו את האומץ להופיע מולי... שם אדע את רגשותי האמיתיים. 
בנתיים לא עוצרת את החיים וממשיכה במסע שלי, אם יבוא מישהו אחר בדרך ויסחוף אותי.. מה טוב.
הרי מדובר על בחור, שזוהי הזוגיות הראשונה שלו . שזה בעיה בפני עצמה.. אין לו מושג . סבלנות פה הייתה.
בחור עם לב זהב, אבל שהולך לאיבוד בעצמו. במה הוא רוצה להיות.
הוא לא מחובר לעצמו. ואין לו מושג בכלל כמה תדמיות הוא יוצר. וכמה תדמיות הוא שובר כל פעם.
אני עדיין בוחרת להאמין, שהבחור שהוא היה איתי. הוא הבחור שהוא רצה ושאף להיות..
ניסיתי לסיים את זה יפה, למרות שלא הגיע לו. הוא עשה דברים שהכאיבו לי יותר.
הוא לא ניסה לסיים את זה יפה, כי הוא לא רוצה לסיים את זה. 
הוא יכול לחיות מלעקוב אחרי במדיה החברתית.. זה כבר מוזר מידי.
אני עם מצפון נקי. כי מאוד הכאיב לי שמתחושת היי מסחררת ומאושרת, שהתפוגגה במסך עשן.. הגענו לחסימה. אבל זה הכדור שלג שהתחיל בקטן ונהיה ענקי שאי אפשר להתחמק ממנו. וזה המצב.
אבל הגענו לנסיבות האלו , ואנחנו עוד כאן. בגללו שהוא מסרב לראות את המציאות כמו שהיא. ולקבל את העובדה שזה נגמר.
או לנסות להבין מה הכאיב לי. כי מבחינתו אין לו על מה להתנצל.

חבל שאנשים לא מבינים שזוגיות.. זה פשרה תמידית. פשרה להבין, או לנסות להבין.. במילים אחרות. לנסות להשים את המשקפיים של האחר עלייך- ולנסות רק להבין למה הוא רואה את זה ככה.
אפילו אם לא הבנת... להבין את הדפוס של המצב, ולמנוע אותו לעתיד- לדעתי.

משפט נחמד שקראתי היום :" רק אנשים משוגעים מקריבים את עצמם למען אהבה, בעוד אנשים טובים חיים למענה"
הוא לא עומד באף אחד מהאנשים האלו. הוא לא מקריב את עצמו למען האהבה, והוא לא חי למענה. 
אהבה היא : אינה אגואיסטית, אינה אנוכית. ומלאת הקרבה.  ומשם מגיעה התמורה לדעתי.

מבולבלת, אך נחושה. נחושה לא לתת לו להכנס לחיים שלי. צריכה להגן על הלב שלי. 
ומה שצריך להיות יקרה. אני מנחמת את עצמי, שאם הוא הגורל שלי. אולי הוא לא מוכן לי עכשיו, ואני לא עבורו.
והזמן יעשה את שלו. 

אני.
1 תגובות
DAY BY DAY
01/05/2018 19:50
Elly
מקווה ששלום כל קוראיי טוב:)

אני? , במצב יציב, מאוזן, די טוב בעולם שלי:)
ממשיכה בצעד יציב אחרי הצעד היציב הבא.. כך שאם תהיה מעידה.. היא רק מעידה. ולא נפילה חדה.
האמת מרגישה טוב. מרגישה אני:) והכי חשוב ישנה טוב.
ומצב השינה שלי הכי מעיד על המצב הנפשי שלי...
האמת לא העזתי לספר זאת לאף אחד.. רק המשפחה יודעת.
שיש לי תקופות לא קלות נפשית.. המון לחצים. לבטים, מחשבות..
שאפילו ביומיום הכל רגיל וטוב.. אבל כנראה התת מודע עובד שעות נוספות....
אני קמה בבעתה בשעה הראשונה של השינה... לרוב מאוימת ממשהו. לפעמים צועקת,לפעמים מוכנה לקרב, לפעמים קמה (במצב של חצי שינה) ומוצאת את עצמי עומדת. לפעמים אפילו מביסה.
הכל תלוי במה שמטריד אותי כנראה....(ושוב מדגישה, זה לא מטריד אותי ברמת היומיום שאהיה לא שקטה... הכל עסקים כרגיל)
לפעמים אני לא זוכרת אפילו, ואז בא לי פלאשבק... ככ מפאדח... לרוב הייתי מתעוררת אחרי שקראתי למישהו כבר.. והם אצלי בחדר מחפשים את הנחש או העכביש הענקי שהיה לידי..:Q 
אבל תקופה ארוכה שאני ישנה טוב:) ישנה אפילו מתוק. שזה יותר טוב לדעתי.

עוד כמה ימים אני טסה לשבועיים .. למקום הכי אהוב עלי בעולם. 
מאחלת לעצמי קצת שקט . קצת תובנה. ומעט מאוד מחשבה.
להנות מהחיים, להנות ממי שאני ולהמשיך לצחוק

מאחלת גם לכם:)
3 תגובות
התמדה
28/04/2018 21:50
Elly
הראש חזר לפוקס. 
זאת אומרת שאני רואה הכל בגובה עיניים -כמו שצריך לראות. לא מלמטה (במצב רע מאוד, לפי פוסט קודם).
אני נהיית טובה בתרפיה עצמית, שזה מצוין.
וגם בהחלט עובדת על היחס העצמי שלי.  
התחלתי בהחלטות קטנות.. גם מחשבות קטנות. לא צריך הכל בגדול, ועכשיו ומיד.
ואני עומדת בהם. וכל עמידה בהבטחה מקדמת אותי קדימה.

אני חדורת מטרה כרגע. חוזרת לכושר שלי, למורעלת שהייתי. 
אטפל בעצמי גוף ונפש.. אם אין אני לי, מי לי.
היום היה לי אפשרות לשבת בבית ולשבור תראש במחשבות. והחלטתי שלא. הלכתי התאמנתי בפעם השניה - וחזרתי מחויכת.
כי במקום לחשוב ולשבת בלי מעש.. החלטתי מעשה ועשיתי משהו למען עצמי.
המטרה שלי הכללית לחטב את עצמי ולהיות בכושר.. וכמובן להוציא מעצמי את המקסימום.

החלטתי גם להוריד הילוך מחיי הדייטים לשבועות הקרובים. הרי נהיה לי בלאגן כ"כ גדול בלב ובראש בתחום הזה.
שהחלטתי לשחרר קצת.  כמו שיש ניקוי רעלים לגוף? החלטתי שיש ניקוי רעלים למחשבות.. חח וזה להוריד הילוך... להתחזק ולהמשיך באנרגיות טובות יותר.

ועשיתי גם כמה החלטות לא קלות. אבל לפעמים צריך לעשות דברים לא נעימים לרגע. בכדי שאחרכך יהיה טוב יותר.

הכל למען המטרה הגדולה , שהיא- שיהיה לי טוב עם האני שלי. כמו שהיה לי עד שהתפזרתי.
לשאוף שרוב הזמן יהיה לי טוב.. עקב הפעולות שלי. לא עקב הסביבה(אם יעשו לי טוב, מצוין) וכמובן מודעת שאין מצב אידאלו שכל הזמן טוב.
לכן מדגישה. רוב הזמן.

בנימה זה
שיהיה שבוע טוב ומוצלח לכולנו:)
7 תגובות
רגשות בוגדניים
25/04/2018 15:09
Elly
איך אתחיל את הפוסט הארור הזה שאני כבר יומיים חושבת איך לנסח!?
אני במערבולת רגשות כבדה - ושאין לי מושג איך לצאת ממנה.

המשפט :"אנא שמור אותי מאויבי, אנא שמור אותי מחבריי" מתהדהד לי בראש.
אבל אפעם לא לא לימדו אותנו, לא לימדו אותי- לשמור אותי מעצמי.
במקרה שלי, אני האויבת הכי גרועה לעצמי.
אני סובלת , כאב עמוק בחזה בכל נשימה... חנק. דמעות .
החדות בין כל רגע ביום שלי הוא קיצוני... בעבודה- משתדלת להעמיד חזות מספיק איתנה - ועסקים כרגיל. אבל בפנים? חלה סערה.
שבתוך דקות.. מעצב. לרכות. לכאוס טוטאלי. 
היום יצאתי ל2 סיבובים רגליים מחוץ למשרד רק על מנת לעשות תרפייה עצמית. לנשום ולעכל. ואולי להפסיק להלקאות את עצמי בחומרה כ"כ.

בחיי. אני מתייחסת כ"כ יפה לאנשים. אצלי כבוד זה מילה עם משמעות.  אני אדיבה ונחמדה. לפעמים יותר מידי.
אבל לעצמי? אני לא קרובה אפילו. אני קשוחה מידי עם עצמי... דורשת יותר מידי, תובענית, ובקצת זמן רוצה תוצאות. תמיד תשאפי לטוב יותר.
ואז בא האפקט של הכל או כלום.
לא עמדת בהבטחות של לעצמך? - הלקאה עצמית.  כמובן החומרה תלוי במצב הנפשי, לרוב הכל טוב-אז לרוב מחליקה ומחר מתקתקת.
במצב נוכחי ? המצב הנפשי לא להיט. אז כל הבטחה שלא עמדתי בה לעצמי.. עוד יותר מושכת את החבל עם המשקולת הכבדה שאני נושאת - למטה.

ה' ישמור אותי. ואני מודעת להכל. 
איך אני מפסיקה את זה? אני במסלול להרס עצמי... ואני יודעת זאת , כי הייתי שם בעבר.
אני לא רוצה להרוס את כל מה שבניתי ביזע רב.  אבל בחיי שאני לא שולטת בזה. אני קמה בבוקר ומנהלת שיחה עם עצמי בראש.. הכל מצוין. נלחמת במצברוח המחורבן הזה. שאפילו חיוך אין לי.. ומי שמכיר יותר- יודע שאני סוג של סמיילי.
מגיע הצהריים או הערב ונהיה אויב שלי ואני הולכת נגד עצמי ומתחילה שוב .. מדרון חלקלק למטה. ואם כבר ... אז כבר. בכל הכח למטה.
בחיי. אני בחורה עם כוחות.. וברגעים אלו. אני נאבקת למצוא כוחות. מחכה למחר בבוקר בכדי להתחיל שוב את היום. ואולי יהיה אחרת.

אבל שוב, מודעת להכל. שהכל בידיים שלי.
שהכל בראש.
לכן יוצאת לטיולים ותרפייה עצמית. נשימות עמוקות. זה לא סוף העולם.  את חיה. את נושמת . הכל אפשר לתקן.
תהיי אופטימית.  תנשמי.  תאבקי בכל הכח בשביל עצמך. כי אפחד אחר לא יעשה זאת במקומך. וזה כמובן חלק מהכאב העז.
עוד שבוע את יוצאת לחופשה... מקווה שהיא תהיה המרחק שאני צריכה מהכל. לארגן את המחשבות כמו שצריך.
אבל עד אז.. כל נשימה כבדה.

שונאת את המקום הזה, של הלא אכפת לי מכלום. 
באמת בחיי... לטוב או לרע. לא אכפת לי. אני יכולה להיות רעה עד כאב. חסרת סבלנות. וכל זה בעיקר כלפי עצמי.
מגיע לי יותר... מעצמי.  אני צריכה לעבוד על המערכת היחסים שלי עם עצמי.. לסלוח. לשחרר. לעצמי.
כאפה לעצמי. בחיי...

נושמת שוב עמוק. שואפת..ונושפת. מעודדת את עצמי. שתמיד מנקודה זו, אפשר רק לשאוף למעלה , ושם יהיה יותר טוב.
קדימה. בכל הכח. ויש לך אותו.  את רק צריכה להתעורר מהמצב הרדום הזה.

https://www.youtube.com/watch?v=shHTYg-rOAg

ME-MYSELF&I

3 תגובות
CAPITAL LETTERS
20/04/2018 00:47
Elly
מזל טוב למדינה היקרה שלנו, כמובן מאחלת בדיילי עצום.

19.4 היום הזה התחיל בצורה כ"כ שחורה (לפי העולם שלי)
לא יצאתי לשומקום בערב יום העצמאות. זה לא שלא היה לי לאן.. היה לי המון הזמנות למקומות.
פשוט לא רציתי. כעסתי כ"כ על עצמי..  ולא רציתי לצאת בכח ולהוכיח לעולם שגם אני נהנת כמו כולם.
האמת פשוט רציתי לקום ליום חדש. לנסות שוב. וישנתי רע מאוד.
לא רציתי לקום, מעטים הימים בשנתיים האחרונות שאני יכולה לזהות מצב כזה אצלי. 
שמרוב מצברוח רע, לא רציתי לקום מהמיטה ...(מי שמכיר אותי... אני בקטע של לישון מה שחייב ולקום לנצל את היום*) רציתי להעלם.
כמובן הזזתי את עצמי ב9 עוד טעונה בכעס, כעס עצמי. חייבת ללכת למפגש משפחתי.
למזלי טוב שיצאתי מהבית. השעתיים נסיעה האלו היו תרפיה בפני עצמה. 
מקווה מחר לקום קצת אחרת. ולכעוס על עצמי קצת פחות.

גזרתי לעצמי פוני. רציתי שינוי, כבר לא יודעת לאן לפנות בכדי להרגיש קצת אחרת.
אולי להסתיר משהו?
יצא לא רע  למרות המניע.

ולמה כ"כ כעס עצמי? סביר להניח שזה השאלה שכל מי שיקרא את הפוסט הזה ישאל את עצמו.
כ"כ מורכב. אבל כרגע זה בעיקר 2 נושאים.
אכזבה עצמית .
ובגלל שהכרתי את המקום הזה , שהיה לי טוב בו. בזוגיות עם השקרן הפתלוגי (2 פוסטים למטה לפי דעתי*)
ההכרות שלי עם המקום הזה. ולדעת שהייתי שם. והיה לי את זה.. ועכשיו אין לי את זה. 
והנה עוד ימים שיכלנו להיות ביחד, יכלתי להיות מאושרת - ולא לחוש את הבדידות המוכרת.  צורמת לי בוורידים. מכאיבה לי. העוצמה של הכאב  - קשה לי לתאר..
כאלו תלשו ממני משהו שהיה חלק ממני. 
אני מבינה את כל הרציונל מסביב לזה. אבל אני פשוט לא מסוגלת. כואב לי כ"כ . זועמת זועמתתתתתתתת
ומה אני עושה? כרגיל. אכילה רגשית. ואז הגלגל ממשיך.
ובכל זה, אני מודעת. (לכן לצבוע לבלונד לא היה אופציה חח*)

סופ היום הגיע, ואני מרגישה יותר טוב, כי אני כן עוברת תהליך כלשהו שאני מצליחה להרגיע את עצמי.

ואיפה אני הכי משחררת את הכאב? באוטו מסתבר. במוזיקה בקולי קולות. מוזיקה שחוספת אותי. 
או שאני צורחת איתה.
או אני נוסעת יחסית מהר... ולומר את האמת אני די נהנת מזה- כי בנקודה הזו אני מרגישה חיה. חיה ברמת התגרות בעצמי.. להתעורר הלו, את לא צריכה להגיע לנק' קיצון בכדי להתעורר.
ומשם אני לוקחת את הכוחות שלי לדחוף קדימה.
לחיים טובים יותר. לנקודת האושר שהייתה בה.. רק עם מישהו אחד שיהיה טוב אלי, ולא יהיה מסך עשן. 
כי יש לי המון המון מה לתת והמון אהבה להעניק.
וזה יבוא אלי. כי אני מאמינה:) ואלו המילים שאני כותבת בcapital letters!!!

https://www.youtube.com/watch?v=pj6k-EFxqAI
עוצמה

אסיים בנימה רוחנית זו.
ומחר יום חדש יקירי. חסר לי שלא אקום עם חיוך על הפוני החדש!
6 תגובות
גדולה
18/04/2018 16:31
Elly
היכן בא לידי ביטוי הגדולה שבתוכנו?

החלטתי לקחת את התקופה הלא הגיונית הזו שחלה עלי, בקטע חיובי למרות הכל.
ולהשתמש בה כמנוף. לשיפור עצמי. וניקוי הראש והגוף.

המאבק העצמי הוא לא קל, פאק על מי אנחנו עובדים, זהו המאבק הכי קשה.. יותר מהמאבק הישראלי-ערבי. שם לפחות יש דעה נחרצת.
במאבק הפנימי שלי.. שלנו , אני מתארת לעצמי שלכולם יש זאת לפעמים.
הדעות לרגע נרחצות, ולרגע משכנעות את עצמן אחרת. ואז.. מרגישות חמלה. ואז הכל משתנה.  מאבק פנימי שמעורבות בו אין סוף רגשות.
אבסורד שאין נושא ספציפי. זה יכול להיות לגבי כל נושא- ברגע שנכנסתי ללופ הזה. GOD HELP

בכללי, אני אישה חזקה, עצמאית- שרוב הזמן יודעת מה היא רוצה.
אבל הולכת לאיבוד- שהיא מבינה שזה מאיים על אחרים.  אז שהייתי כנועה וצל של מישהו , זה התאים?. סליחה. השאלה למי זה התאים?(לי בטוח שלא)
לא. אני אוהבת את עצמי ככה.  עדינה מבחוץ. אגרסיבית מבפנים. הניגודיות הזו .. זה מה שמייחד אותי בעיניי עצמי.
אין לי כוונה להשתנות. להשתפר.. להתעצב בהתאם לחיים- כמובן , הרי זה יקרה בכל מקרה עם כל חוויה שתתרחש.
אבל להשתנות בכדי להתאים לסביבה? להיות עוד אחת מרבים? לא רוצה. 

מודעת עמוקות לכאב שלי. לחפירות שלי לעצמי בנושא.  
לכן פורקת פה. קצת קצת. עוד אפתח בנושא שארגיש בטוחה כאן.

כמה שזה נורא, להיות מודע מידי.
לפעמים הייתי מאחלת לעצמי להיות קצת מטומטמת.. אבסורד שהעזתי לכתוב זאת. אבל זוהי האמת.

מוקדש

https://www.youtube.com/watch?v=8IEQpfA528M

4 תגובות
בין שחור ללבן
17/04/2018 21:23
Elly
כל הזמן אומרים לי שאני או שחור או לבן.
מודעת.
אני טוטאלית לטוב ולרע.  יותר לטוב.. איכשהו לרע... לוקח המון לטוטאליות להשתלט (אחרת לא הייתי עושה כ"כ הרבה טעויות).

מהו האמצע? אפור? ורוד? איף
כל אחד גם חושב שהוא יכול להגיד לי איך הצבעים באמצע נראים - (כן, דרך העיניים שלכם, מהצד הכל קל וצבעוני)
צריכה להבין מהו האמצע בכל מיני תחומים בחיים.
בעבודה? חושבת מזמן שהשתלטתי.
בראייה לחיים? עוד לומדת. בוחרת צבע חדש כל פעם.  אבל אין. הכי קל זה שחור או לבן.  אבל כמו שאומרים, קל יש רק בלחם.
צריכה להאבק על עצמי כל יום שחולף, לכן אמשיך לבחור את הצבעים שבאמצע.. עד שאבין איך זה עובד. 
לא יכול להיות שיום אחד מתחיל מעצבן ואני מחליטה כבר ב09:00 שזה יום שחור ומחכה שיסתיים. לכן עובדים על הגוונים.

בזוגיות? הצבעים שבאמצע הם הפשרות -סביר להניח.
פה זה כבר מקבל מדד אחד. כמה פשרות. כמה צבעים.
מסובך. ואפאחד לא יכול לעזור מבחוץ. כי בזוגיות זה 2 בלבד. 
אני חושבת שבזוגיות אני משחררת שליטה כאשר אני נינוחה ומרגישה בנח. בוחרת לראות תאמצע יותר משאר התחומים בחיים.
ובהחלט חופרת לעצמי נצח עד שאני מחליטה שחור, או לבן.   חיים בלימבו בצבעים- רק מעט זמן
כי אכן בזוגיות- או ששחור לך רוב הזמן. או שלבן לך רוב הזמן.  אין מושלם. ולא חיים באמצע.

תוך כדי כתיבה, אני מבינה לאט לאט שהצבעים באמצע הם לא הדרך , הם הנתיב לשחור או הלבן. הם המחלפים(מטאפורה מגניבה לכביש* אני ידועה במטאפורות הזויות*)  הם מה שינתב אותי מתחילת יום , שהתחיל רע. שחור ביותר. למצב דוגמא צהוב ירוק, עד ללבן.
אני יכולה לומר, שאני יכולה להשאר טוטאלית- אבל עם גוונים בכדי להגיע לגווני הלבן.
מסכימים?


4 תגובות
אושר
16/04/2018 20:14
Elly
כל חיינו אנחנו רודפים אחרי האושר..
רודפים ורודפים.. ושהוא בידינו.. לוקחים אותו ברור מאליו.
אני? קצת אחרת.
כבר בתור ילדה מתבגרת ידעתי שהאושר הוא לא משהו שצריך לחפש.. הוא טמון בכל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו האוצר והאושר האמיתי של החיים.
רק צריך להוציא את זה מאיתנו...  ובימינו מאוד קשה לראות את זה בשוטף.. לומר את האמת בגלל הישראלי המכוער שמאוד נפוץ.

מהו אושר?
מעניין לעשות סקר.. בטח יש כאלה שיקטלגו זאת במשהו שכסף יכול לרכוש.
חלק בשלווה. חלק בבריאות.
מקווה שהרוב יגדירו את זה כאהבה.

אהבה בכל סוגיה, אהבה למשפחה, חברים, ולחצי השני.

ככה אני רואה את האושר: כשלמות.
כאשר אני מרגישה שלמה. 
ז"א שטוב לי. שאני מרגישה רוב הזמן מוקפת באנשים שלי, מוגנת בטוחה בעולם שלי, צחוק מתגלגל, שלווה בלב. 
וכל זה יכול להגיע במבט בודד באיש היקר שלי. זה האושר שלי בחיים.
מבחינה משפחתית, יש לי זאת.
מבחינה זוגית. לצערי לא. 
לכן נהייתי כמו כולם, ואני רודפת את האושר.

אבל בניגוד לכל, למדתי עם השנים שהאושר מגיע בצעדים קטנים לא קלים. שבונים בסיס טוב לאושר.
הכוונה שלי, במטרות קטנות שאנחנו שמים בחיים.. וכל עוד כבשנו אותם- ועמדנו במילה לעצמנו, אנחנו עושים את עצמנו מאושרים.

אושר.. 
מאחלת לכולנו אושר תמידי.
אני:)
3 תגובות
התקדמות
13/04/2018 16:15
Elly

12.4
אני רוצה לשחרר את כל מה שלא אמרתי לו, כאן.
ולמה לא אמרתי לו? מיכוון שלא הגיע לו לראות אותי, לשמוע ולקבל מענה כלשהו ממני אחרי מה שהוא עשה.

הכרתי מישהו. בחור מקסים בטיול.
שסביר להניח שאם הייתי מכירה אותו בשגרה היומיומית - לא הייתי מתייחסת אליו. לא בקטע רע , הוא פשוט לא הטיפוס שלי.
אבל עקב העובדה שהיינו תקועים בטיול 12 יום. במדינה זרה, ועברנו שם כ"כ הרבה חוויות.
נקשרתי אליו. ועד שהודתי בזה לעצמי.. היה רק בסוף הטיול. אך המבחן האמיתי של הזוגיות הזו היה בשגרה. 
כי אומנם הכרנו היטב בטיול, תקועים ביחד 14 שעות כמעט כל יום, בכל מיני חוויות שונות. ראה אותי עייפה, צוחקת, בוכה, מתחרפנת. ואהב את כל זה.

ידעתי למה נכנסתי..לפחות חשבתי. זוהי הזוגיות הראשונה הרצינית שלו..  כ"כ פחדתי.. כי אני באה עם פחדים משלי.
אבל החלטתי ללכת על זה, כי ראיתי את הטוב שבליבו. והוא אמר לי.. תלמדי אותי. אני מוכן ללמוד להיות הגבר בשבילך. ואני? האמנתי.

חזרנו לארץ. מאושרת. מפחדת במקביל.  לא מאמינה איך דבר כזה קרה לי... סיפור מהאגדות..  ניסיתי למצוא כל סיבה בכדי להבין שזה לא אמיתי.
שעיכלתי ועברנו את הימים ביחד... החלטתי לשחרר את כל המגננות מהעבר. וללכת על זה בכל הכח. 
אומנם אני לא מושלמת. ולא מתיימרת להיות.  אבל נתתי את כל כולי. 
הכל היה נראה וורוד, הלכנו בקצב משלנו ... יחסית מהר.. אבל אחרי 12 ימים ביחד שההכרות עמוקה. מרגיש כמו דייטים של חודשיים ביחד.
הכרתי את המשפחה, הכיר את המשפחה שלי.  הכל היה וורוד. אבל משהו כרסם בי. לא ידעתי איפה להשים את האצבע.
כמובן מחפשת את ההסברים בראש שלי, בטוח זה ממני.. מהמגננות שלי..  אבל לא. כי שחררתי אותן.
ועברנו מהמורה ראשונה בדרך, אין לי מושג עד היום איך  החלקתי את העיניין הזה. בכל הקשור לדיבורים מאחורי הגב- נושא האמון זה גבול אדום.

המשהו הזה המשיך לכרסם בי. משהו לא היה שקט
 עד שהכל התפוצץ. לא יכלתי יותר. ראיתי כ"כ הרבה אי התאמות. אי עיקביות במה שהוא אומר. למה שהוא עושה. משהו לא היה תקין.
ועדיין לא יכלתי להשים את האצבע על זה.. אבל הלכתי עם האינסטינקט.

וברגע הכדור שלג התחיל להתגלגל.. הוא רק נהיה גדול יותר-עד שהתגלה הפרצוף האמיתי שלו.
שקר. הכל היה שקר.

מפה אעבור לכתוב בצורה ישירה אליו, כי יש לי מה לומר לו:
האמנתי לך, נתתי לך את הלב שלי- עם חשש רב מאוד. והייתי גלויה כל הזמן כמה אני מפחדת.. ונתתי לך אמון מלא. ואת הלב שלי.
ואתה בידיעה זו, שברת אותו.

לא החבר שלך הפריד בנינו, אתה. אתה בלבד גרמת לקרע הזה. 
לא הופעת.  לא הגעת בשבילי.. ואז התחלת באי יציבות שלך.  כן רוצה, לא רוצה. ואז התגלה ההודעה... שמבחינתך אני יכולה להזדיין עם החבר שלך.   ככה? ככה אני שווה בעינייך? זה אהבה?  . אפילו מכעס לא הייתי יכולה לומר את זה.
והענייו. שעד היום לא הבנת למה זה ככ מכאיב לי שהתבטאת ככה עלי ..  כי מבחינתך זה תקין לדבר ככה. כי כעסת.
לא! הכעס הוא לא תירוץ לפלוט שטויות ולהתנצל.

אתה בחור לא יציב, אין לך מושג מה אתה רוצה מעצמך... אז איך תדע מה אתה רוצה ממני?
שהיית איתי.. היית הכי כנה שאי פעם היית לדעתי... זה הבחור שרצית להיות. ואז היית חוזר לשגרה, היית הולך לאיבוד ברצון שלך להיות אחר.
וכל אחד מהם סתר את השני. ופה הבנתי שזה מה שתמיד כרסם בי. 
אתה נותן לכולם להשפיע עלייך. אתה מנסה להיות דרכם. כי אין לך בסיס. אין לך שום ערכים משלך. אתה הולך עם מה שמולך. 

משם הדרדנו עמוק יותר. והכי חמור. שלא הופעת. שלחת לי מלא הודעות. כועסות. אוהבות. אחת אחרי השניה. שהעיד על האי יציבות שלך עוד יותר.  ומי רוצה להיות עם מישהו כזה?
לעולם לא הבנת כמה עמוק פגעת בי. ורק המשכת.
הכי כאב זה שלא הופעת. אפילו לריב .. ככה חסרת חשיבות אני בעינייך? זה אהבה?   לכתוב לי בפייסבוק/וואסאפ וכו.. לצייר ציורים. פרצופים.. אבל לבוא להתמודד איתי אין לך יכולת? כמה חסר ביצים אתה?!?
ואז טסתי. דיברנו נורמלי.. ביקשתי ממך להגיע לשדה לקחת אותי אם אתה חושב שאנחנו יכולים לעבור את זה..    
כמובן רבנו שוב באותו היום, כי תקפת אותי על משהו שהיה בראש שלך. וכמובן אחרי שניה מתנצל ואוהב.
אני לא יכולה עם חוסר יציבות שכזו.
זה התעללות רגשית , למה להשפיל מישהו , בכדי להרים אותי? לא איתי חביבי.
לא הופעת בשדה. כצפוי.

ועדיין לא הופעת. חודש אחרי.
בערב של שוכרה טרחתי לענות לך. בכית לי בטלפון כי עניתי לך!!!
התעצבנת שיצאת ושתיתי. אמרתי לך תבוא תקח אותי.  וכרגיל תירוצים.  אז מה לעזאזל אתה רוצה ממני?
והוצאתי עלייך את כל הארס... על זה שלא הופעת. מנסה להתגרות בך להופיע מעצבים.
אבל פחדן אמיתי שכמותך. השתמש בדבר הכי כאוב לי בעולם. דבר שסיפרתי לך בחדרי חדרים.. כאב עז. השתמשת בזה נגדי.
לא עושים את זה. זה שפל ובזוי.  להכאיב למישהו בנקודה שכבר כאבה לו קודם?  ואחרכך גם להגיד - כי כעסת..אני חייבת לסלוח?

אני כבר גיליתי כ"כ הרבה בדרך.... שאני מודה לה' שאין לך ביצים להופיע מולי. כי אז אולי הייתי עושה טעות ומקשיבה לך.. 
לא הופעת "כי זה לא מרגיש לי נכון" "כי אני מפחד לקבל לא"
הכל שקר.
הדבר היחידי שלא חשבתי שראוי לציין, אבל ציינתי שחשוב לי הכבוד שלי. מה שקורה ביני לבינך - בעיקר במיטה. קדוש.
אבל גיליתי שסיפרת לכולם הכל, עוד בתקופה שהכל היה טוב.  סיפרת הכל ברמת המיקרו.
לשמוע את הסיפורים האלו עלי... ממישהו אחר. זוועתי. אבל שיחקתי אותה אמיצה ועניתי :"כן .. איזה מלכה אני" מתי שבתוכי אני רוצה להקיא.
למות.
שיקרת לי בפרצוף :"הכל בנינו".
אני לא מתביישת. אבל זה לא עיניין של אפחד. 
אין לך כבוד. לא כבוד עצמי. ולא כבוד לאחרים.

כמה שבכיתי. יבבתי.. לא הבנתי. לא הבנתי. למה לי? מה עשיתי לך שמגיע לי בגידה כזו?
הכל היה שקר. איך טעיתי כ"כ? 
רימו אותי.

עד היום לא הופעת. עד היום לא הפנמת ולא תפנים את ההשלכות של המעשים שלך. 
מבחינתך.. חבר שלך אשם כי הוא שלח לי צילום מסך. וכי הכעסתי אותך אז דיברת על נושא אסור.
ואין לך מושג שאני יודעת את כל הדברים שסיפרת לעולם.. בכדי לצאת גבר.
וזה הבעיה האמיתית שלך. שאתה לעולם לא תבין את ההשלכות. כי אין לך מושג מזה לראות את הצד השני ולנסות להבין מה הוא עובר.
אין לך בסיס. אין לך יסודות. ואתה תתפרק ותשאר לבד.

עשית לי טובה ענקית שלא הופעת.  
העיקר הטרדת אותי חודש שלם. כמעט כמו כל הזמן שהיינו ביחד.
פתחת פרופילים פקטיבים (בנינו. היו קיימים קודם... אתה ביסוד שלך מטרידן) אני יודעת הכל.
עקבת אחרי. קנית מספר טלפון חדש ושלחת הודעות. הטרדת והטרדת. בשביל מה? הרי לא הופעת ולא תופיע לעולם.
כי אתה לא גבר.

הפרעת לשגרת חיים שלי. נכנסתי לחרדה כל פעם שהטרדת בצורה כפייתית ומפחידה.
עד שהחלטתי . לך לא אכפת מה זה עושה לחיים שלי.. אז למה שלי יהיה אכפת? החלטתי שדי.
הלכתי לתחנת משטרה טעונה מספיק בראיות .. אבל החלטתי שוב מטוב ליבי שאני לא רוצה שיהיה לך תיק במשטרה.
החלטתי להודיע לך שאם אתה לא מפסיק . הרחמים מפסיקים ואני אגיש תלונה.
כמובן התיימרת , שיקרת והכחשת.

כועסת על עצמי שעוד בשלב הזה אני מצליחה לזכור דברים חיובים ... מתגעגעת אפילו. אבל אני אדכא את זה.
מגיע לי יותר. הרבה יותר.
התחלתי לצאת עם מישהו חדש. מוכנה בראבק להמשיך הלאה. לא מוכנה להשאר עם החוויה השלילית הזו.
אהבה היא כנה, אהבה היא לא אנוכית. היא גם לא מושלמת. אבל היא לא נראת ככה.

לכן אני יודעת שלא אהבת אותי באמת. 
כי אינך יודע מהי אהבה.

גרמת לי לכעוס, לפקפק ולכעוס על עצמי. גרמת לי לבכי... 
אני בטוחה שגם אתה בכית. ואתה כעסת. אבל מסיבות אחרות שהגיוניות בעולם שלך.  אבל שורה תחתונה אתה בוכה וכועס- רק בגללך.
כי המעשים. או במקרה שלך. החוסר מעשים הביאו אותך למקום שאתה נמצא בו.

יבוא יום שאולי אוכל לאחל לך דברים חיובים.
אבל לא כרגע.

מגיע לי יותר. ואני אמצא אותו.


15.4
משגע אותי. פשוט משגע אותי למה עוד אכפת לי?
אתמול דאגתי לזה שהוא יקבל תמונה שלי עם הבחור החדש.. על מנת לסגור את העיניין סופית. שיבין שאין טעם.
וכ"כ מפריע לי הידיעה , שהמעשה שלי עשה רע למישהו...  אומנם הייתי חייבת ואני יודעת את זה. כי אחרת הוא לא יניח לי לעולם.
אבל כ"כ כואב לי לדעת שעשיתי למישהו רע. 
חייבת להשאר חזקה. חייבת
הבוקר הטוב לב המפגר שלי כמעט גרם לי להוריד את החסימה. אבל בשביל מה?
הרי אין עם מי לדבר... הוא לא מבין עד עצם היום הזה מה הוא עשה.
ובשביל מה? הרי אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות איתו. אין לזה עתיד
ואני בדרך הנכונה.. כי כבר התחלתי לשכוח.. לשכוח איך הנשיקות שלו היו.. 
אבל יש עדיין דברים שאני לא מצליחה לשכוח.. דברים מפגרים, כמו שהוא היה פותח עיניים בתדהמה , מהנהן את הראש באושר .
אבל גם מתחילה לשכוח את הכאב שגרם לי לסבול. לכן כותבת פה הכל, בכדי לא לשכוח.
ללכת עם ההיגיון ולא עם הרגש.. הרי אפילו אם נדבר.. בשביל מה? לא אוכל להיות עם אדם כזה.
אדם שאני לא מכירה, לא בוטחת בו, ואני אפחד כל הזמן שהכל יעבור הלאה.
מה שבטוח אני צריכה לראות אותו, בכדי להבין מה אני מרגישה.


18.4 
אבסורד שהחלטתי שלא מגיע לזה יותר מפוסט אחד, לכן אני ממשיכה כאן.
כמובן הכל ממשיך כרגיל. אבל משהו קרה לי אחרי ה15.4 שהוא גילה שיש לי מישהו חדש.. ומה התגובות שלו .. לא אכפת לי שמישהו אחר אוהב אותי. שמישהו אחר נוגע בי.
הוא לא יבזבז את הזמן עכשיו.. כי יש לו מילואים, ואני טסה לחו"ל. אז הוא יחכה לבוא אלי שאשוב.. ז"א עוד 21 יום לפחות
זה לא אהבה. אהבה זה דבר שבוער בך. אתה לא יכול לדמיין מישהו אחר נוגע במשהו שלך...
הוא יחכה 21 יום. לא אכפת לו שאולי אכנס להריון. או אתאהב קשות. או יחדור בי זין חזק. (סליחה על הביטוים) .
זה נטו נהיה לעשות דווקא, מרדף לכבישה .
והבנתי את זה.  לכן לא כואב יותר. לא רואה אותו באותה צורה.
שיחררתי חלק מהחסום , כי זה כבר לא משנה לי אם הוא חוסם או לא. זה על אותו משקל. לא מעניין.

העז להמשיך. שלחתי לו חלק ממה שכתבתי בו. בתקווה שאולי יפנים דברים ויוכל להשתנות לטובתו, לטובת הבחורה הבאה.
NEXT!!!!!

מממ.. רצה ככ שאוריד את החסימות באפליקציות ובטלפון.
סופסופ הורדתי.. כי אין לזה משמעות יותר. אין לו משמעות יותר.
אם ישלח הודעה או לא.. לא אכפת לי.
קיבל את מה שרצה ככ.. הורדתי את החסימות.
אבל את החסימה הכי חשובה. על הלב. לא אוכל להוריד לעולם אחרי דבר כזה.

5 תגובות
ממש בדיחה
12/04/2018 22:31
Elly
דייטים בעידן הטכנולוגיה
וואו, שנים חלפו מאז שכתבתי בבלוג.
בעבר הקלדתי מול מחשב עם מסך שמן  שהאיי סי קיו היה מצפצף ברקע..

אני מחליטה לפתוח בלוג, פעם שניה בחיי. להוציא את כל מחשבותי ורגשותי החוצה בצורה אנונימית.

כרגע, אני מתוסכלת ככ. 
ביומיים האחרונים הייתי ככ עצובה.. לא רק בשביל עצמי. פשוט הבנתי. נפל לי האסימון.
שחיי הדייטים אבודים לכולנו.  

הנה הפריקה של הימים האחרונים:
10.4.18
האם אני דורשת יותר מידי?
האם החברה הפכה למצב שדבר שנראה לי בסיסי, הפך לדרישה? בקשה?

מה סך הכל רציתי?
להרגיש מחוזרת? לקבל פרחים מידי פעם?
קצת מחשבה מקדימה? להזמין מקומות? לשאול אותי אם אני יכולה להפגש..ולא להתעצבן שאני לא פנויה עוד שעה לבירה בספונטני.
שמישהו יראה כוונה. יראה מחשבה. השקעה.
אני רוצה וצריכה את כל הדברים האלו.

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לוותר על זה. או לחיות בלעדי זה.
מבחינתי זה כלי. כלי להראות את הכוונות שלך.
לא הכל קשור לכסף. לא הכל קשור למניע נסתר.  זה לא חייב לעלות בכלל כסף.
כי רגשות זה בחינם.

11.4
היום אני רותחת. כועסת. זועמת .
על עצמי.
לא נח לי בעור של עצמי.
עייפה.. עייפה מהמציאות שלי.
התעייפתי מהמרתון שלי למצוא ,לחפש,לאתר את הבחור שאוכל להרגיש בנח לידו בכל רגע נתון. או שלפחות יתן לי הרגשה שזה בסדר שיהיה לי נח כל הזמן.
מתחילה להפנים- שאולי אין כבר בחורים כאלו.. של פעם. עם ערכים. ולא אימוג'ים.

שכבוד זה מותרה, שחיזור זה ממש הוצאה, אמון- עיניין של בחירה.  וכנות? בצורה הכי גסה.
מה כבר ביקשתי? רשימת מכולת מזמן כבר אין לי.  מתפשרת על הסטנדרט. שלא ידבר עלי עם החברים שלו מאחורי הגב..  שידבר אלי יפה, ולא יקרא לי מטומטמת בעת נשיקה- " לא במשמעות הזו".
שינסה לשלם במסעדה.. ולא יגיד כי זה "מודרני".
ולנסות למשמש לי את התחת כל הזמן. 

אוף. יש לי ערך. וערך גבוה.  ואני מסרבת לרחם על עצמי. 

מה הקטע? משחקים. אם אהיה נחמד מידי איתך... ימאס לך. אז צריך להיות קשה להשגה. אשכרה אומרים לך את זה בפרצוף.
מה נסגר?!?! . אני נחמדה כל הזמן. לא בנויה למשחקים. 



2 תגובות